"ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב" שר האוהד מס' 1 של הפועל, אריק איינשטיין ז"ל. השורה הזו שכל-כך מאפיינת אותנו, את הפועל תל אביב, הולכת איתי הרבה בתקופה האחרונה. אך עם זאת, בתור אחד שגדל ושיחק במועדון בשנות ה-80 הגדולות ולאחר מכן בתקופת השפל שלה בהן ירדנו לליגה שנייה, אין לי ספק שהמועדון החזק הזה יצא מזה.

ימים לא קלים עוברים על כל אוהבי מועדון הכדורגל של הפועל תל אביב – מירב שמועות וביקורות לנוכח מצבה העגום של הקבוצה מקצועית והניהול הכלכלי הכושל, אבל עם כל זאת אסור לשכוח שב-DNA האדום שלנו, כל כמה שנים אנחנו רגילים לחוות מספר עונות קשות כאשר לאחר מכן אנחנו שוב מטפסים רק למעלה.

וכשאני מדבר על העלייה למעלה, אני מתכוון לקהל העצום שלנו שהוא הכי טוב בארץ ומלווה את הפועל בטוב וברע. החוסר יכולת של הניהול הקיים לתפעל את הפועל, ביחד עם מה שנראה כרגע לכישלון מקצועי מצד המאמן גוטמן שלא מצליח לבנות קבוצה חזקה לאחר שקיבל את כל מבוקשו, מעוררת אצלי דאגה רבה. לדעתי לא ירחק היום שיקומו מספר אוהדים ויעשו "הפועל אוסישקין" בכדורגל עם הבור הכלכלי שרק מתעצם, וייתכן שזו לא אופציה רעה עבורנו.

אבל עד שיגיע היום ונצטרך חס וחלילה לחשוב על מצב שכזה – צפוי לנו דרבי חשוב בראשון הקרוב, שקרוב לוודאי שרוב הקהל האדום חושש ממנו. אומנם הפועל מגיעה עצבנית למשחק ובלי ניצחון העונה, אין לי ספק שאם השחקנים עם החולצה האדומה יפנימו את האימרה "לדרבי חוקים משלו", יעלו בטירוף וירצו יותר ממכבי, עוד צפויה לנו לקרות הפתעה נעימה.

בברכת יאללה הפועל!

BC