היום, לפני שנה בדיוק, הלך לעולמו אחד האנשים הגדולים ביותר במדינת ישראל. גדול במוזיקה, גדול בספורט, גדול באישיות, גדול באהבה. משהו מאיתנו נשבר עם לכתו, כאב שלא ניתן להסביר במילים. הצמרמורת כשחוזרים ליום הנורא ההוא ב-26 בנובמבר 2013 אומרת הכל, לצד געגוע בלתי פוסק ואהבה שרק מתגברת.

כחלק מפרוייקט ההנצחה לזכרו של אריק איינשטיין, אנו מביאים בפניכם היום ראיון שבוצע עם אחד האנשים הקרובים אליו ביותר - רוני דניאל. על החברות הטלפונית, הצניעות, המשפחה, ההומור המיוחד, הדאגה לחברה וכמובן על האהדה להפועל.

_______________________________________________________

"אולי שיצלצל כבר? קיבינימאט..."

הקשר בין השניים התחיל לפני 24 שנים כאשר נדיב אבידן ז''ל, חבר משותף ואוהד הפועל בעצמו, הכיר ביניהם. באותה תקופה רוני היה כתב ברדיו קול ישראל. "לדעתי אריק ידע מי אני, אבל לא הגענו בהתחלה לאינטנסיביות ביחסים", נזכר. "המפנה הגיע במלחמת המפרץ הראשונה, שידרתי ברדיו ומדי ערב עם סיום המשמרת הוא היה מתקשר והיינו מנהלים שיחות על המצב. באחת השיחות אמר לי ש-'בתור איש עורף ותיק, רציתי לשאול אותך מה עושים'. ותמיד היו לו שאלות כאלה. מאותו רגע היינו מעבירים המון שיחות על כל נושא אפשרי".

"ברמה האישית והיום יומית אריק מאוד חסר לי. החיים מאד השתנו עבורי", מודה רוני וההתרגשות ניכרת בקולו. היינו מדברים 5-6 פעמים ביום, על כל דבר בכל זמן נתון. הוא יותר אדם ענק מאשר זמר ענק. איש מדהים. כל הזמן כשאני מדבר עליו עולה בי ישר הענווה שלו, הצניעות, ההומור המטורף שלו. הוא נורא העריך שלא התנפנפתי בחיבור שלנו, שבעיני זה היה קשר אינטימי ומוקסם. השיחות שלנו ישארו אצלי לנצח. במשרדי במערכת החדשות מתנוססת תמונה גדולה של אריק שקבוצת הכדורסל פרסמה, וכל החברים מרגישים אצלי את חסרונו בגלל שהטלפונים ממנו לא מצלצלים יותר. ואולי שיצלצל כבר, קיבינימאט"...


ניצחון של הפועל על מכבי היה גורר אותנו לשעתיים על קו הטלפון. הוא היה מתלהב - 'מה עשינו למכבי...'. היית יודע שהוא יוצא מגדרו כאשר היה אומר: 'ראית את הפרצוף של שמעון מזרחי?!' ואז היה יוצא לו ה-'אוי אוי אוי' האופייני שלו


אריק לא הסתיר את אהבתו העזה להפועל תל-אביב, בין אם בשיריו ובין אם בדעותיו. "האוהדים היו אצלו מעל לכל", מתאר רוני. "הוא לא אהב את קריאות הנאצה, אבל הוא לא הפסיק לדבר על הקהל שתמיד מעודד ומוחא כפיים גם כשלא הולך. הוא כל כך אהב לראות את הילדים בשער 5. הפסד של הפועל היה גורם לכאבי לב, כמונו - אבל הוא תמיד דאג להזכיר לי שאנחנו מנוסים בכאבי לב ושצריך להרים את הראש, להמשיך הלאה ושאף אחד לא ישנה אותנו מהדרך הזאת. זו מהות הפועל".

"בימים הראשונים של הקמת הפועל אוסישקין שררה אצלו התרוממות רוח שקשה לתאר. הוא מאוד לא אהב את העסקנות בניהולו של שאול אייזנברג בתקופה שלפני ההריסה, ופתאום נולד משהו נקי ואוהב, רק לבוא ולאהוד את הפועל, להיות אדומים. לכן היה לו גם חשוב להצטרף ולהיות חבר עמותה, אבל גם בדרך הזאת שם דגש לעשות זאת בשקט, בלי יותר מדי פרסום".

ואיזו שיחה בין השניים הייתה מובילה לאושר שלא ניתן לתאר? "ניצחון של הפועל על מכבי בכדורסל היה גורר אותנו מעל לשעתיים על קו הטלפון", מצהיר רוני ומתרגש. "הוא היה מתלהב - 'מה עשינו למכבי...'. היית יודע שהוא יוצא מגדרו כאשר היה אומר: 'ראית את הפרצוף של שמעון מזרחי?!' ואז היה יוצא לו ה-'אוי אוי אוי' שאופייני לו. אחרי הדרבי האחרון הטלפון לא צלצל, וזה כאב לי".

3(64)

גלעד שליט, מחירי ערוצי הספורט והמחאה החברתית

חלק מהשיחות של השניים, מעיד רוני, היו מובילות לא אחת לשיח של דעות שונות. אחת מהן הייתה בעסקת גלעד שליט: "אריק כעס עליי מכיוון שהבעתי התנגדות למתווה העסקה, ולא הסתרתי זאת כשהייתי נשאל על כך. הוא היה מתקשר אליי ורותח שאמרתי שאסור לאשר העסקה וכי יש לחשוב על הילד שיושב בשבי. זה פשוט אריק לחשוב כך. האישיות שלו, הרוך שלו לדאוג לאחר ולהגיד: 'יש לו הורים בבית שמחכים', 'חמש שנות שבי לילד זה המון, צריך להפסיק'".

גם כשהתחילו חברות הכבלים והלוויין לגבות תשלום על ערוצי ספורט, אריק היה בדעה שונה משל חברו: "היו מחאות להתנתק מהשידורים, ואריק אמר: 'בשביל מה לעשות עניין מזה?! אני לא טס לחו''ל, לא קונה בגדים, לא הולך למסעדות, אני אוהב להיות בבית והרי האהבה הכי גדולה שלי היא הספורט, אז לא אכפת לי לשלם עוד חמישים שקלים על זה ולא רוצה שיבלבלו לי ת'מוח! אגב, גם המחאה החברתית זכתה לתמיכה גדולה מאריק. הוא רצה שאנשים באמת יצליחו להיות חיים הוגנים ובצניעות, שיוכלו לקנות דירה ושלדור העתיד יהיה טוב לחיות בארץ. מנגד הוא לא אהב את האנשים שהתפארו בכספם".

ההומור הבלתי נשכח

"היו לו תמיד בעיות בעיניים, ולאחר שעשה ניתוח ששיבש לו ממש את הראייה, אריק לקח אותי לירקן ליד הכתר, ואז הוא אמר לי: 'אתה רואה את העגבנייה מימין, יש עליה זבוב'. וברור שאני יודע שהוא אומר לי כדי שאחשוב שהכל בסדר אצלו, אבל זה אריק – לשדר שהכל בשליטה. ההומור שלו נבע מאישיותו. פעם הוא קיבל מתנה מ-"יקב בזלת" ברמת הגולן - הוא התקשר אליי ושאל אם אני יודע היכן הם יושבים. עניתי לו שאחרי בירור קצר אני יודע והבנתי שהוא לא סתם שאל - הוא באמת רוצה לנסוע למקום הזה ברמת הגולן. אמרתי לו שבכיף, אגיע אליו ואאסוף אותו. ציינתי שאשים מזגן ונסע. ואז הוא ענה לי: 'הבעיה זה לא אם יש מזגן באוטו בשביל שיהיה נעים לנהיגה - הבעיה זו הידית של הדלת!". אלו היה השיחות עם האיש הנפלא הזה, ההומור המיוחד, הניואנסים הקטנים. אני פשוט מתגעגע ל-'שמוק' הזה...".

131(5)

"אריק היה ער לעובדה שהוא אהוב, אבל זה הביך אותו", ממשיך רוני. "הוא לא הסתגר כפי שמגדירים אותו, אלא פשוט לא אהב את חיי הכוכבות למרות שהוא הרוויח מזה במובן מסוים. כשהייתי מציע לו לצאת לשתות הוא היה מסרב בטענה שהוא עם התשלום לאלכוהול סיים, וגם פחד מצלמי רכילות. בגלל זה הספיקו לנו שיחות הטלפון שלנו, שהיו מגיעות בשעות הכי לא סבירות שיש. לראות טלפון מאריק בשתיים בלילה ולדבר בכיף כמה שאפשר".

"היו לו תובנות של החיים שהקיפו את הכל, בשילוב סיפורים על אורי זוהר וכדומה. בגלל האופי העדין שלו הוא גם היה לוקח דברים לעמקי נשמתו, ודוגמא לכך היא פרשת אייל גולן. באותה תקופה העלו בתקשורת את תקופת 'לול' ו-'מציצים', והיו כאלה שטענו על כביכול הטרדות מיניות לקטינות שאריק היה מעורב בהן. וזה כל כך פגע בו. הוא רתח איך אנשים ממציאים המצאות כאלה וכמה רוע יש בעולם. כשהצעתי לו שאדבר עם אחד ממפיצי השמועות זדון האלו הוא ביקש לעזוב כי 'לא צריך לריב, ואין לי כוח לזה'. חלק מהאופי הסלחן שלו - אפילו כשהדבר מגיע על חשבונו".

הלילה השחור

"בתקופה שלפני מותו היו לו קצרי נשימה", נזכר רוני. "הייתי לוחץ עליו שילך להיבדק, אך הוא היה מבקש ממני ש-'אעזוב שטויות'. כשהוא הובהל לבית חולים לא ידעתי על כך. קיבלתי טלפון מיואב אבן, כתב הבריאות בחדשות ערוץ 2, שסיפר לי שהמצב של אריק לא מזהיר ויש ספק אם בכלל יצא מזה. הוא הוסיף שהחברים שלו מתחילים לזרום. ואני... פשוט לא הייתי מסוגל לבוא. הבנתי שזה הרגע שצריכים לזוז הצידה ולתת כבוד לאשתו סימה, למשפחתו וגם למוני מושונוב חברו הקרוב ביותר. ישבתי בדירתי בתל אביב, ועל אף היותי חילוני התפללתי שאריק ייצא מזה. זה לא קרה, ולא נותר לי אלא לכאוב ולהודות שזכיתי להכיר אדם נפלא שכזה, שכל פעם שאני נזכר בו עולה בי ישר חיוך".

מסיימים בהפועל. ב-4.1.15, בדיוק שבע שנים לאחר קבלת זכויות השם והתארים, יכנסו השדים האדומים לביתם החדש במתחם הדרייב אין. רוני מספר כי בשל שידורי מהדורת החדשות בערוץ 2 לא מתאפשר לו להגיע למשחקים, אך בכל אופן הוא יעשה מנוי לאולם החדש כאות תרומה. לצד זאת, יש לו מסר חד למקבלי ההחלטות בעיריית ת''א כיצד להנציח את אריק: "הריסת אוסישקין הרתיחה אותי נורא. השתתפתי בהתכנסויות ולא נמנעתי מלהביע עמדתי ואריק היה אומר לי שאני צודק, אבל אולי כדאי שיהיה לנו אולם גדול, ממוזג ונעים. הסברתי לו שלאוסישקין יש משהו סמלי אצלי שקשה לי להיפרד ממנו. הוא ראה שאני כואב וביקש ממני לא לקחת את זה קשה, כי מבחינתו אם יבנו לנו אולם שישחזר את אווירת אוסישקין, אז הוא יקבל את זה. ועכשיו, כשאנחנו נכנסים למשכננו החדש, התקווה הגדולה שלי שהאולם יקרא על שמו של אריק עם פסל לזכרו. כי זה הכי מגיע לו".